מזל וכוכי חברה לנכסים בע"מ נ' פלואיד בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשה למתן רשות להגן.

1.כללי:

התובעת השכירה לנתבעת נכס, הידוע כחלקה 78 בגוש 7961 וממוקם באזור התעשייה פולג בנתניה, לפי הסכם שכירות מיום 06.02.2008 (נספח ב' לתביעה).

הנתבע חתם על כתב ערבות, כערב לכל התחייבויות הנתבעת עפ"י ההסכם.

לפי סעיף 5 להסכם השכירות, תקופת השכירות היא ל-24 חודשים החל ב-15.02.2008 ועד 14.02.2010. סעיף 5 (ב) להסכם קובע:

"לצדדים אין זכות לקצר תקופת החוזה אלא בהסכמה בכתב, או לפי הוראות החוזה".

לפי סעיף 4 להסכם השכירות, דמי השכירות בתקופת השכירות, הם 4,350$ + מע"מ לחודש, וישולמו אחת ל-3 חודשים מראש. סעיף 4 (ב) קובע שאיחור בתשלום ייחשב הפרה יסודית ומהותית של ההסכם.

בהתאם לסעיף 7 ובמיוחד סעיף 7 (ד) להסכם, על השוכר לשלם, נוסף לדמי השכירות, תשלומי מיסים ערוניים, חשמל, מים, תשלומים לחברת הניהול (הסכם שירותי הניהול - נספח ג' לתביעה), ועוד כהנה וכהנה תשלומים החלים במושכר.

סעיף 7 (ו) קובע שאיחור בביצוע התשלומים הנ"ל, העולה על 21 יום, יחשב להפרה יסודית של ההסכם, אף ללא התראה.

הצדדים קבעו, בסעיף 22 (ג) להסכם, פיצוי מוסכם בגין הפרה בגובה שני חודשי שכירות, ללא קשר עם הוכחת נזק.

2.התביעה:

אליבא התובעת, הפרו הנתבעים את ההסכם משום שפינו את המושכר ביום 31.12.2008, למעלה משנה לפני תום תקופת השכירות, ללא מתן הודעה מוקדמת. על כן, הנתבעים חייבים לשאת בדמי השכירות עבור 13.5 חודשי שכירות עד לתום התקופה ובסך 58,725$ בתוספת מע"מ.

כמו כן טוענת התובעת, כי הנתבעים הפרו את הסכם הניהול, בכך שלא הסדירו את החוב לחברת הניהול עבור החודשים יולי 2008 ועד מרץ 2009, בסך 25,874 ₪, והיא נאלצה לשלמו. לטענתה, הותירו הנתבעים חוב עבור חשבונות חשמל שלא שולמו, בסך 9,640 ₪ (אף הוא שולם ע"י התובעת), וכן חוב לעירית נתניה בגין ארנונה, בסך 31,737 ₪ (החובות הנ"ל יכונו להלן: "החובות")

לאור האמור, מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים לשלם לה הסכומים הנ"ל וכן הפיצוי המוסכם בסך 8,700$ + מע"מ.

3.הבקשה:

לפי טענת הנתבעים, שנתמכה בתצהירי הנתבע ובנו יוסף, סוכם לקצר את תקופת השכירות ולסיימה ב-31.12.2008. באותו מועד, פינתה הנתבעת את המושכר ומפתחותיו נמסרו לתובעת.

לפי גרסת הנתבעים, דמי השכירות שולמו במלואם עד ליום 31.12.2008 (על כך אין חולק).

זאת ועוד, מרגע מסירת המפתחות כאמור לעיל, פעלה התובעת למכירת הנכס ולא באה בדרישות לנתבעים בגין השכירות.

הנתבעים מכחישים את תשלום החובות ע"י התובעת לצדדי ג'. לחילופין טוענים כי אם עשתה כן, על דעת עצמה בלבד פעלה, ואין היא זכאית להשבתם.